1
וינזרו. אין נזירה אלא הפרשה, וכן הוא אומר יחזקאל י״ד:ז׳ וינזר מאחרי, ואומר ישעיהו א׳:ד׳ נזרו אחור . תו"כ
תורה תמימה על התורה, ויקרא כ״ב
מהדורה: תורה תמימה, וילנה תרס"ד
2
וינזרו מקדשי בני ישראל. לימד על זר שעבד עבודתו מחוללת . זבחים ט"ו ב'
3
מקדשי בני ישראל. קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם משום טומאה, דכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל . שם מ"ה א'
4
מקדשי בני ישראל. אין לי אלא קדשי בני ישראל קדשי עצמן מניין, ת"ל אשר הם מקדישים לי אני ה' – לרבות את כולם . תו"כ
5
ולא יחללו. תניא, מניין לטמא ששימש בקודש שהוא במיתה, דכתיב ולא יחללו את שם קדשי, ויליף חילול חילול מתרומה, מה חילול דתרומה במיתה אף חילול שבכאן במיתה . סנהדרין פ"ג ב'
6
ולא יחללו. תניא, מניין שאף בפסול נותר הכתוב מדבר, ת"ל ולא יחללו, בשני חילולין הכתוב מדבר, אחד פסול נותר ואחד פסול טומאה . זבחים מ"ה ב'
7
אשר הם מקדישים. ת"ר, יכול לא יהיו חייבים משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח, ת"ל אשר הם מקדישים לי , יכול מיד, ת"לפ' ג' אשר יקרב . זבחים מ"ה ב'
1
אמר אלהם לדרתיכם. אמר אליהם – לאותן העומדים על הר סיני, לדרתיכם – אלו דורות הבאים . ב"ב ק"כ א'
2
כל איש. כל איש – לרבות כל ישראל, מכל זרעכם – לרבות אשה . תו"כ
3
אשר יקרב. אמר ר' אלעזר, וכי יש נוגע חייב, אלא למה נאמר אשר יקרב – עד שיכשר ליקרב . זבחים מ"ה ב'
4
מלפני אני ה'. יכול מצד זה לצד זה, ת"ל מלפני אני ה', בכל מקום אני ה' . תו"כ
1
איש איש. לרבות את הערל שאסור בתרומה יבמת ע' א'.
2
איש איש. אין לי אלא איש, אשה מניין ת"ל פ' ג' מכל זרעכם . תו"כ
3
איש איש. עיין מש"כ בפרשה הקודמת בפ' כ"א בבאור הדרשה מזרע אהרן סוף אות קנ"ד,
4
מזרע אהרן. אין לי אלא זרע אהרן, אהרן עצמו מניין, ת"ל והוא צרוע או זב . תו"כ
5
בקדשים לא יאכל. באיזו קדשים אמרה תורה – בתרומה, מנה"מ, אמר ר' יוחנן, דאמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, איזה הוא דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה . יבמות ע"ד א'
6
והנוגע בכל טמא נפש. מלמד שאין טמא נפש אלא במגע . תו"כ
1
או איש. מניין לרבות נוגע בש"ז, ת"ל או איש . נדה מ"ג ב'
2
בכל שרץ וגו'. בכל שרץ – לרבות את הנבילה, אשר יטמא לו – לרבות את השיעורים . תו"כ
1
נפש אשר תגע בו. אשר תגע – ולא המסיט . שם
2
כי אם רחץ בשרו. תניא, נאמר כאן כי אם רחץ בשרו במים ונאמר להלן פ' ז' ובא השמש וטהר, הא כיצד, כאן למעשר כאן לתרומה . יבמות ע"ד ב'
3
רחץ בשרו במים. יכול יהא מרחיץ אבר אבר, ת"ל ובא השמש וטהר פ' ז', מה ביאת שמשו כולו כאחת, אף רחיצה במים כולו כאחד . תו"כ
1
ובא השמש וטהר. תניא, ובא השמש וטהר, ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה . ברכות ב' א'
2
ובא השמש וטהר. מאי ובא השמש וטהר – ובא השמש – ביאת השמש, וטהר – טהר יומא, ודילמא ובא השמש ביאת אורו, וטהר – טהר גברא, אמר רבה בר רב שילא, אם כן, לימא קרא ויטהר . שם שם ב'
3
ובא השמש וטהר. ולמעלה פ' ו' נאמר כי אם רחץ בשרו במים, לא קשיא, כאן לתרומה וכאן למעשר . יבמות ע"ד ב'
4
מן הקדשים. מן הקדשים ולא כל הקדשים, פרט לעירובין ולפחות ממאה ירושל' ערלה פ"ב ה"א.
5
מן הקדשים. ריבה אוכלי תרומה באוכלי חולין, אוכלי חולין באוכלי תרומה, משקה תרומה במשקה חולין, משקה חולין במשקה תרומה . שם שם
6
מן הקדשים. טהור שאכל תרומה טמאה – בעשה, דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים, מן הטהורים ולא מן הטמאים, וכל ל"ת הבאה מכח עשה – עשה . ירושלמי בכורים פ"ב ה"א
7
כי לחמו הוא. מלמד שהוא מעלה את החטים כמו שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה . תו"כ
8
כי לחמו הוא. תניא, יכול תהא קניבת ירק חול, ת"ל כי לחמו הוא, הרי הוא בקדושתו . תו"כ
1
נבלה וטרפה. תניא, יכול תהא נבילת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה, ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה, מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא זו שאיסורה משום בל תאכל טמאה . חולין ק' ב'
1
ושמרו את משמרתי. שמרו לי משמרת ולהזהיר ב"ד על כך . תו"כ
2
ולא ישאו עליו חטא. אמר שמואל, מניין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים, שנאמר ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא . סנהדרין פ"ג א'
3
ומתו בו. בו ולא במעשר, בו ולא בראשית הגז . יבמות פ"ו ב' חולין קל"ו א'
4
ומתו בו. אמר ר' יוחנן, כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ גורם לו מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו . סנהדרין צ' ב'
5
כי יחללוהו. אמר שמואל משום ר' אלעזר, מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, פרט לזו שמחוללת ועומדת . שם פ"ג א'
6
כי יחללוהו. תניא, כהן שסך בשמן של תרומה, בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש , שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, כיון דחללי' הא איתחיל . כריתות ז' א'
7
כי יחללוהו. פרט לטהור שאכל מן הטמא . תו"כ
8
אני ה'. בנוהג שבעולם, מלך גוזר גזירה רצה מקיימה הוא רצה אחרים מקיימין אותה, אבל הקב"ה גוזר גזירה ומקיימה תחילה, מאי טעמא, ושמרו את משמרתי אני ה', אני הוא ששמרתי מצותיה של תורה תחילה . ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג
1
וכל זר. התרומה מותרת לאונן, דאמר קרא וכל זר לא יאכל קודש, זרות אמרתי לך ולא אנינות . יבמות ע' ב'
2
וכל זר. זר שאכל תרומה חייב מיתה, שנאמר ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קודש . סנהדרין פ"ג ב'
3
וכל זר. יכול זר – ממזר, ת"ל וכל זר, אפילו לוי ואפילו ישראל תו"כ.
4
לא יאכל. אין אכילה פחות מכזית . שם
5
לא יאכל קודש. נאמר כאן קודש ונאמר להלן בערתי הקודש פ' תבא, מה קודש האמור להלן בקדשי הגבול איירי אף קודש האמור כאן בקדשי הגבול איירי . שם
6
תושב ושכיר. איזהו תושב ואיזהו שכיר, תושב זה קנוי קנין עולם, שכיר זה קנוי קנין שנים . יבמות ע' א'
7
תושב ושכיר. תניא, א"ר אלעזר, מניין לערל שאינו אוכל בתרומה, נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר בפסח תושב ושכיר פ' בא, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו . יבמות ע' א'
1
וכהן כי יקנה. תניא, מניין לכהן שקנה עבד ויש לישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה, ת"ל וכהן כי יקנה . ירושלמי תרומות פי"א ה"ה
2
כי יקנה נפש. תניא, מניין לכהן פצוע דכה שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו . יבמות נ"ז ב'
3
קנין כספו. תניא, מניין לכהן שנשא אשה וקנה עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו . שם ס"ו ב'
4
קנין כספו. תניא, מניין לאשת כהן שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו, קנינו שקנה קנין אוכל . שם שם
5
קנין כספו. בת ישראל הניסת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו בר קנין הוא . שם ס"ח א'
6
קנין כספו. אמר עולא, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא . כתובות נ"ז ב'
7
קנין כספו. תניא, שומרת יבם אינה אוכלת בתרומה, מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא . שם נ"ח א'
8
קנין כספו. המעוכב גט שיחרור אינו אוכל בתרומה מאי טעמא, קנין כספו אמר רחמנא, והאי לאו קנין כספו הוא . גיטין מ"ב ב'
9
קנין כספו. וסמיך ליה יליד ביתו, מקיש קנין כספו ליליד ביתו, מה יליד ביתו אע"פ שאינו שוה כלום אף קנין כספו אע"פ שאינו שוה כלום . שם מ"ג א'
10
קנין כספו. תניא, האומר לאשתו הרי זה גיטך חוץ מתרומתיך, מי אמרינן בנשואין הא לא שייר, או דילמא קנין כספו כתיב, תיקו . שם פ"ה א'
11
ויליד ביתו. העובר אינו מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו, ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל . יבמות ס"ז א'
12
ויליד ביתו. מה ת"ל , לפי שנאמר קנין כסף, הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו שוה כסף אף יליד ביתו שיש בו שוה כסף אוכל ושאין בו שוה כסף אינו אוכל ת"ל ויליד ביתו מ"מ . גיטין מ"ג א'
13
הם יאכלו. הם יאכלו ולא הבהמה אוכלת, יכול לא תאכל בכרשינין ת"ל נפש . תו"כ
14
הם יאכלו בלחמו. תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה, דכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו . נדה מ"ד א'
15
בלחמו. יצא המת שאין לו לחם . תו"כ
1
ובת כהן. אשכחן כהנת, לויה וישראלית מנלן, נפקא לן מן ובת דקרא יתירא הוא . יבמות ס"ח ב'
2
כי תהיה. כל שנבעלה לפסול לה פסלה , ואימא כל שנבעלה לפסול לה – לחייבי כריתות, כי תהיה אמר רחמנא, הנך דאית בהו הויה, חייבי כריתות לאו בני הויה נינהו . שם שם א' וב'
3
כי תהיה. אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה , מאי טעמא, נאמר כאן הויה ונאמר להלן פ' תצא כי יהיה נערה בתולה מאורשה, מה הויה שנאמר להלן אירוסין אף הויה שנאמר כאן אירוסין . ירושלמי יבמות פ"ו ה"ג
4
לאיש זר. ואפילו ללוי ולישראל, דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה, מכלל דכי איתא גביה לא אכלה . סנהדרין נ"א א'
5
לאיש זר. מניין אפילו אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ת"ל לאיש – לאיש המאכיל . תו"כ
6
היא וגו'. היא אינה אוכלת, אבל אמה אוכלת . שם
7
בתרומת הקדשים. במורם מן הקדשים לא תאכל, ומאי ניהו – חזה ושוק . יבמות ס"ח ב'
1
אלמנה וגרושה. תניא, מניין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה, ת"ל ובת איש כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו', מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה . שם שם
2
וזרע אין לה. ת"ר, וזרע אין לה, אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מניין, ת"ל וזרע אין לה מכל מקום . יבמות ע' א'
3
וזרע אין לה. אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין, ת"ל וזרע אין לה – עיין עליה . שם שם
4
וזרע אין לה. אמר ליה רב יהודה מדסקרתא לרבא, ונעשה מתים כחיים לענין תרומה מק"ו, ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום עשה מתים כחיים, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים, ת"ל וזרע אין לה והרי אין לה . שם פ"ז ב'
5
וזרע אין לה. תינוק בן יום אחד פוסל מן התרומה, מאי טעמא, וזרע אין לה אמר רחמנא והא אית לה . נדה מ"ד א'
6
ושבה אל בית אביה. בת כהן הנשאת לישראל ומת, ולה הימנו בן ומת, חוזרת לבית אביה ועל זה נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה . יבמות פ"ז א'
7
אל בית אביה כנעוריה. ת"ר, ושבה אל בית אביה – פרט לשומרת יבם , כנעוריה – פרט למעוברת . שם שם
8
מלחם אביה תאכל. ת"ר, כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק, מאי טעמא, מלחם ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק . שם שם
9
וכל זר. תניא, מניין לבת כהן שנשאת לישראל ואח"כ אכלה בתרומה, וכן כהן שאכל תרומת חבירו שאין חייבין בחומש ת"ל וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קודש ויסף חמשיתו. פרט לאלו שאין זרים לה . תו"כ
1
ואיש. פרט לקטן . שם
2
כי יאכל. סתם אכילה בכזית . פסחים ל"ב ב'
3
כי יאכל. פרט למזיק . יומא פ' ב'
4
כי יאכל. אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך . ב"מ נ"ד ב'
5
כי יאכל קודש. כל קודש שהוא בין תרומה טהורה בין תרומה טמאה . שם שם
6
בשגגה. תניא, הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל קודש, יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה לשלם ממון . ירושלמי תרומות פ"ז ה"א
7
בשעה. פרט למזיד . תו"כ
8
ויסף חמשיתו. שיהא הוא וחומשו חמשה . ב"מ נ"ד א'
9
ויסף חמשיתו. מלמד שמשלם חמשיות הרבה . שם שם ב'
10
ויסף חמשיתו עליו. עליו – לרבות חומשו כמותו, מה הוא אינו משתלם אלא מן החולין אף החומש אינו משתלם אלא מן החולין . שם שם א'
11
ויסף חמשיתו עליו. עליו ולא על מעשר, עליו ולא על ראשית הגז . יבמות פ"ו א', חולין קל"ו א'
12
ונתן לכהן. מלמד שנתינתו מקדשתו לחייב עליו קרבן וחומש ואין הפרשתו מחייבתו לחייב קרן וחומש . ירושלמי תרומות פ"ו ה"א
13
ונתן לכהן את הקדש. מכאן אמר ר' עקיבא, אין משלמין אלא ממין על מינו, שנאמר ונתן לכהן את הקדש – קודש שאכל תרומות פ"ו מ"ו.
14
ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים . פסחים ל"ב א'
15
ונתן לכהן את הקדש. דבר הראוי להיות קודש, מלמד שאין התרומה משתלמת אלא מן החולין . ב"מ נ"ד א'
1
ולא יחללו. לרבות את הסך כשותה . נדה ל"ב א'
2
ולא יחללו וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשרה, אמר ר' אלעזר, מאי טעמא דרב, דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים . זבחים מ"ו ב'
3
ולא יחללו וגו'. הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה ולא מעשר, ואם נתן להם הרי זה חילל, דאמר קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל והם מחללין אותם . ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב
4
את אשר ירימו. תניא, מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', בעתידים לתרום הכתוב מדבר, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה . סנהדרין פ"ג א
5
את אשר ירימו. תניא, מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים שפטורים מן התשלומין, ת"ל ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה', אין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך . חולין ק"ל ב'
1
והשיאו אותם עון אשמה. תנא דבי ר' אלעזר בן יעקב, כל הנותן תרומה לכהן ע"ה משיאו עון אשמה, שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם . סנהדרין צ' ב'
2
באכלם את קדשיהם. פרט לזורע ולמטמא . תו"כ
1
איש איש וגו'. איש איש – לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אשר יקריבו לה' לעולה – אין לי אלא עולה בלבד . מנחות ע"ג ב'
2
ומן הגר בישראל. הגר – לרבות נשי הגרים, בישראל – לרבות נשים ועבדים . תו"כ
3
לכל נדריהם וגו'. לכל נדריהם ולכל נדבותם, מכאן אמרו מותר נדר יהא נדבה . נזיר כ"ה א'
4
לכל נדריהם וגו'. איזה הוא נדר, האומר הרי עלי עולה, ואיזו היא נדבה, האומר הרי זו עולה, ומה בין זה לזה, שהנדרים אם מתו או נגנבו חייב באחריותן והנדבות אין חייב באחריותך קנים פ"א מ"א.
5
אשר יקריבו. מלמד שהכל באים בשותפות . מנחות ק"ד ב'
6
לה' לעולה. מלמד שכל מה שנודרים ומתנדבים דברים הנקרבים יהיו לעולה, יכול גם לעולת העוף ת"ל פ' י"ט בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב אלא עולת בהמה בלבד . ירושלמי שקלים פ"ד ה"ח
1
לרצונכם. מלמד שאין כופין את הצבור על כרחו . תו"כ
2
תמים זכר בבקר וגו'. מכאן שתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות . קדושין כ"ד ב'
1
כל אשר בו מום. לרבות בעל מום עובר . תו"כ
2
לא תקריבו. ת"ר, מה ת"ל , אם בלא תשחטו הרי כבר אמור למטה פ' כ"ב, אלא מה הוא לא תקריבו – לא תקדישו מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין למזבח עובר משום חמשה שמות, משום בל תקדישו, בל תשחטו, בל תזרקו, בל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו . תמורה ו' ב'
3
כי לא לרצון. כתיב כי לא לרצון וכתיב פ' כ"ג לא ירצה, לומר דאפילו הציץ אינו מרצה . מנחות כ"ה א'
1
זבח שלמים. אין לי אלא שלמים מניין לרבות עולה, ת"ל נדר , תודה מניין ת"ל נדבה , יולדת ונזירות מניין, ת"ל לפלא , חטאת ואשם מניין, ת"ל זבח , מעשר מניין, ת"ל בבקר , ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות, ת"ל או בצאן . תו"כ
2
תמים יהיה. תמים אין – חסרון לא . בכורות ל"ט א'
3
תמים יהיה לרצון. תניא, המטיל מום בבעל מום פטור, דכתיב תמים יהיה לרצון . מנחות נ"ו ב'
4
לא יהיה בו. תניא, וכל מום לא יהיה בו, אין לי אלא שלא יתן בו מום מניין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר, שלא יתן דבילה ובצק על האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל וכל מום, אחד מום ואחד כל מום . בכורות ל"ג ב'
5
לא יהיה בו. תניא, וכל מום לא יהיה בו, מהו לא יהיה בו – אל תתן בו מום . תו"כ
1
עורת. בין סומא בשתי עיניו בין סומא בעינו אחת . תו"כ
2
או שבור. לפי שנאמר כ"א י"ט שבר יד או שבר רגל, יכול אין לי אלא שנשברה ידו או רגלו, מניין לרבות שבר זנב, ת"ל או שבור . שם
3
או חרוץ. מהו חרוץ הריס של עין שנקב, שנפגם ושנסדק, וכן חוטמו שנקב שנפגם ושנסדק, וכן שפתו שנקבה שנפגמה ושנסדקה . בכורות ל"ח א', ל"ט א'
4
או חרוץ. סמך חרוץ לשבור, דומיא דשבור, מה שבור במקום עצם אף חרוץ במקום עצם . שם מ"א א'
5
או יבלת. זה בעל יבלת . תו"כ
6
לא תקריבו. מה ת"ל, אם בל תקדישו הרי כבר אמור למעלה, אלא מהו בל תקריבו – בל תשחטו . תמורה ו' ב'
7
לא תקריבו אלה לה'. אלה אי אתה מקריב, אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה . סוטה מ"ו א'
8
ואשה לא תתנו וגו'. ואשה לא תתנו – אלו החלבים , ואין לי אלא כולן, מקצתן מניין, ת"ל מהם. לה' – לרבות שעיר המשתלח . יומא ס"ג ב'
1
ושור ושה. תניא, מניין לכל הפסולין שבשור ושה שהם בלא ירצה, ת"ל ושור ושה שרוע וקלוט וגו'. ולנדר לא ירצה, לימד על הפסולין שבשור ושה שהם בלא ירצה . חולין פ' ב'
2
שרוע וקלוט. שרוע – זה שנשתרבב לו ירכו, קלוט – זה שרגליו קלוטות כשל חמור וכשל סוס . בכורות מ' א'
3
נדבה תעשה אותו. תניא, המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה, שנאמר נדבה תעשה אותו, אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימים לבדק הבית, ולאו הבא מכלל עשה – עשה . תמורה ז' ב'
4
נדבה תעשה אותו וגו'. נדבה תעשה אותו – זה קדשי בדק הבית ואין לי אלא נדבה, נדר מניין, ת"ל ולנדר, יכול אפילו לקדשי מזבח, ת"ל ולנדר לא ירצה – זה קדשי מזבח , ואין לי אלא נדר, נדבה מניין, ת"ל נדבה . תמורה ז' ב'
5
ולנדר לא ירצה. תניא, המקדיש בעל מום למזבח מה שעשה עשוי, דאסר קרא ולנדר לא ירצה, רצויי הוא דלא מרצי הא מקדש קדשי . שם ה' ב'
1
ומעוך וכתות ונתוק וכרות. תניא, וכולן בגיד ובביצים . קדושין כ"ה ב'
2
ונתוק וכרות. תניא, המסרס אחר מסרס חייב, דכתיב ונתוק וכרות, אם על נתוק חייב על כרות לא כש"כ, אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב . שבת קי"א א'
3
לא תקריבו. מה ת"ל, מבעי ליה לזריקת דמים . תמורה ז' א'
4
ובארצכם לא תעשו. תניא, מניין לסירוס באדם שהוא אסור, ת"ל ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם – לא תעשו . שבת ק"י ב'
5
ובארצכם לא תעשו. שאלו לבן זומא, מהו לסרוסי כלבא, אמר להו, כתיב ובארצכם לא תעשו, כל שבארצכם – לא תעשו . חגיגה י"ד ב'
6
ובארצכם לא תעשו. אין לי אלא בארצכם, בחוץ לארץ מניין, ת"ל לא תעשו . תו"כ
7
ובארצכם לא תעשו. אין לי אלא בהמה, חיה ועוף מניין, ת"ל ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם – לא תעשו . שם
8
לא תעשו. אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מניין, ת"ל לא תעשו . שם
1
ומיד בן נכר וגו'. מה ת"ל , שיכול הואיל ולא נצטוו בני נח על בעלי מומין אלא על מחוסר אברים, לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן, קמ"ל . תמורה ז' א'
2
את לחם אלהיכם. תניא, מניין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם, ואין לי אלא תמידים שנקראים לחם פ' פינחס שאר קרבנות הצביר מניין, ת"ל מכל אלה . תו"כ
3
מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבודה . סוטה מ"ו א'
4
מכל אלה. מכל אלה אי אתה מקריב, אבל אתה לוקח תמימים מהם ומקריב . ירושלמי ע"ז פ"ב ה"א
5
כי משחתם בהם. תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיבפ' נח כי השחית כל בשר את דרכו, עבודת כוכבים דכתיב פ' ואתחנן פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל, וכתיב כאן כי משחתם בהם מום בם, מלמד שבל שהמום פוסל בהם – דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהם . תמורה כ"ח ב'
6
כי משחתם בהם. תניא, ר' יהודה אומר, כי משחתם בהם – מלמד שאין הנקבות בסירוס . תו"כ
7
מום בם. כשמום בם הוא דלא ירצו, הא עבר המום – ירצו . יומא ס"ד א'
1
שור או כשב או עז. שור או כשב – פרט לכלאים, או עז – פרט לנדמה . חולין ל"ח ב'
2
כי יולד. אמר רבא, שור או כשב או עז כי יולד, מכאן דשור בן יומו קרוי שור . ב"ק ס"ה ב'
3
כי יולד. פרט ליוצא דופן . חולין ל"ח ב'
4
והיה שבעת ימים. רבי אפטוריקי רמי – כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו, הא ליל שמיני חזי, וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה, הא ליל שמיני לא חזי, הא כיצד, לילה לקדושה ויום להרצאה . זבחים י"ב א'
5
שבעת ימים. פרט למחוסר זמן . חולין ל"ח ב'
6
יהיה תחת אמו. פרט ליתום . שם שם
7
תחת אמו. נאמר כאן תחת ונאמר במעשר תחת השבט פ' בחקותי, מה להלן פרט לטריפה, אף כאן פרט לטריפה . בכורות נ"ז ב'
8
תחת אמו. ולד המוקדשין לא ינוק מן המוקדשין, מ"ט יליף אמו אמו מבכור . מעילה י"ג א'
9
תחת אמו. יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה, ת"ל פ' משפטים שבעת ימים יהיה עם אמו, אי עם אמו יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה, ת"ל תחת אמו, הא כיצד, אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת . תו"כ
10
ומיום השמיני. תניא, רבי שמעון בן גמליאל אומר כל ששהא שמונת ימים בבהמה אינו נפל, שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן . שבת קל"ה ב'
11
ומיום השמיני. תניא, מחוסר זמן שהקריבו אין לוקין, מאי טעמא, הכתוב נתקו לעשה, דכתיב ומיום. השמיני והלאה ירצה, מיום השמיני אין, מעיקרא לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה . חולין פ"א א'
12
ומיום השמיני והלאה. יכול בשמיני עצמו אסור, ת"ל בבכור פ' משפטים ביום השמיני תתנו לי, מה התם ביום שמיני אף הכא ביום שמיני . תו"כ
13
ירצה לקרבן אשה. תניא, מניין שלא יקדישנו מחוסר זמן, ת"ל לקרבן , ומניין שלא יתן ממנו על אש של מערכה ת"ל אשה – אלו אשים . יומא ס"ג ב'
14
לקרבן אשה לה'. לה' – לרבות שעיר המשתלח שלא יביאוהו מחוסר זמן . שם שם
1
ושור או שה. תניא, מניין לאותו ואת בנו שנוהג במוקדשין, ת"ל פ' כ"ז שור או כשב או עז כי יולד וגו', וכתיב בתריה ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד , ואימא במוקדשין אין בחולין לא – שור הפסיק הענין . חולין ע"ח א'
2
ושור או שה. תניא, אותו ואת בנו נוהג בכלאים, דאמר קרא או – לרבות את הכלאים . חולין ע"ה ב'
3
ושור או שה. אותו ואת בנו אינו נוהג אלא בבהמה בלבד, דכתיב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, שור ולא חיה, שה ולא עופות . תו"כ
4
אותו ואת בנו. ת"ר, יכול אינו חייב משום אותו ואת בנו עד דשחיט שור ובנו שה ובנו, ת"ל אותו ואת בנו, אע"פ דלא שחיט שור ושה ובנו . חולין ע"ח ב'
5
אותו ואת בנו. תניא, יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקבות, ת"ל אותו, אחד ולא שנים, ואיני יודע באיזה אחד, הרי אני דן, חייב כאן וחייב באם על הבנים, מה התם בנקבות ולא בזכרים אף הכא בנקבות ולא בזכרים . שם שם
6
אותו ואת בנו וגו'. אמר רב חסדא, הכל מודים בהיא צביה ובנה תיש שפטור משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו . שם ע"ט ב'
7
אותו ואת בנו. אמר רב חסדא, הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי שחייב משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, שה אמר רחמנא, ובנו כל דהוא . שם שם
8
אותו ואת בנו. אין לי אלא אותו ואת בנו, אותו ואת אמו מניין, ת"ל לא תשחטו, הרי כאן שנים . שם פ"ב א'
9
לא תשחטו. הנוחר והמעקר פטור משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, לא תשחטו כתיב, והאי לאו שחיטה היא . שם פ"א ב'
10
לא תשחטו. השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעבודת כוכבים והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו, מאי טעמא, גמר שחיטה שחיטה משחוטי חוץ, מה התם שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה, אף הכא שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה . חולין פ"ה א'
11
ביום אחד. נאמר במעשה בראשית יום אחד ר"פ בראשית ונאמר באותו ואת בנו יום אחד, מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה . שם פ"ג א'
12
ביום אחד. תניא, רבי אומר, יום אחר – יום המיוחד , מכאן אמרו, בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו . שם שם ב'
1
זבח תודה. אין לי אלא תודה, מניין לכל הנאכלין ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת לאכול ליום אחד, ת"ל זבח תודה . תו"כ
1
ביום ההוא יאכל. מה ת"ל, אם לאכילה כבר אמור פ' צו אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה, ואף תחלת זביחתו לא תהא אלא ע"מ לאכול ליום אחד . תו"כ
1
ושמרתם ועשיתם. ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו המעשה, מלמד שכל שאינו במשנה אינו במעשה . שם
1
ונקדשתי וגו'. אמר רב אדא בר אהבה, מניין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, מאי משמע, אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם פ' קרח הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה . ברכות כ"א ב'
2
ונקדשתי בתוך בני ישראל. כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם פ' מקץ ויבאו בני ישראל בתוך הבאים, מה התם בני ישראל עשרה אף הכא בני ישראל עשרה מכאן לדבר שבקדושה שאין אומרים בפחות מעשרה . ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג
3
ונקדשתי בתוך בני ישראל. עיין לעיל בפ' אחרי בפסוק וחי בהם וצרף לכאן.
4
בתוך בני ישראל. א"ר יעקב א"ר יוחנן, אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם, פשיטא ישראלים בעינן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, היו תשעה ישראלים ועובד כוכבים אחד מהו, תא שמע, כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם פ' קרח הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה ישראל אף כאן עשרה מישראל . סנהדרין ע"ד ב'
5
בתוך בני ישראל. מכאן שבני ישראל מצווין על קידוש השם ואין בני נח מצווין על קידוש השם . ירושלמי שביעית פ"ד ה"ג
1
המוציא אתכם וגו'. מה תלמוד לומר, על תנאי הוצאתי אחכם מארץ מצרים, שתמסרו עצמכם לקדש את שמי . תו"כ